סיפור קצר על יצירת מרחב להגשמת חלומות ומשיכת שפע לחיינו


01 Aug
01Aug

לפני שנצלול לסיפור אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות, כדי שמשהו יהדהד בכם, יקרא לכם בפנים, וכאשר תקראו את הסיפור ומוסר ההשכל שלו, אז תוכלו להתחבר אליו  ממקום הרבה יותר עמוק, וגם להתחבר אליו מהמקום שלכם בחיים. 

אני כתבתי כאן על איך יומן, שהוא בסך הכל מחברת לא גדולה מאוד, הביא לחיי שפע רב, או יותר נכון, אפשר לי ליצור את המרחב בו השפע יכול להתממש, עזר לי להרחיב את הגבולות של מה שחשבתי שהוא אפשרי.

מה שכדאי שתשאלו את עצמכם לפני הקריאה: אילו חלומות יש לכם? היכן בחייכם ניתן ליצור מרחב כדי שיאפשר שינוי? זה יכול להיות משהו ממש קטן, כמו היומן שלי, עליו תקראו בקטע הבא. 

לפני שנה, בתקופה הזאת של אמצע החופש הגדול, פקדתי כהרגלי את חנויות מכשירי הכתיבה. כמידי שנה, חיפשתי יומן חדש. עוד מימי התיכון אימצתי דגם ספציפי שאהבתי, למעשה לא היה זה יותר מפנקס קטן. בכל שנה רכשתי את אותו הדגם, רק העיצוב השתנה לפי האפנה או מצב הרוח.

גם בשנה שעברה תרתי אחר פנקס כזה, בו יש משבצת קטנה, כמה סנטימטרים בקושי, לכתוב בכל יום שורה אחת או שתיים. מצאתי יומן עם כריכה בצבע מגניב וכבר הייתי בדרכי לקופה כשקול קטן ומוכר התגנב לראשי.

"אני חושב", הוא אמר לי, "שאם תרצי לעשות דברים גדולים השנה, תזדקקי ליומן גדול יותר".

"אני בטוחה שאתה צודק", עניתי לו, "אבל כרגע אין לי תכניות מיוחדות, רק בית-עבודה, אתה יודע... ואם משהו ישתנה, אז אקנה יומן חדש".

ידעתי שהקול בראשי צודק. אבל בעצם פחדתי. אין דבר שמפחיד אותי יותר מדף ריק במחברת חדשה.

"פעם זה לא היה ככה", נדחף הקול למחשבותיי. "פעם התלהבת מהפוטנציאל. אולי אם יהיה לך יותר מקום לכתוב תכניות ופגישות, אז יקרו לך יותר דברים. אם את רוצה שתהיה לך שנה גדולה, את צריכה מקום לכתוב ולתכנן אותה".

הייתה אמת בדבריו. פעם לא פחדתי מדפים ריקים, פעם התרגשתי ונמלאתי ציפייה מכל גיליון חלק, אמתי או מטפורי.

החזרתי למקום את הפנקס הקטן ובחרתי במקומו יומן גדול יותר. כזה שיש בו טור לכל יום ולא רק משבצת קטנה. הקול היה איתי, סבלני וקשוב ונאלץ להסכים שעיצוב היומן חשוב לא פחות, ולו רק בגלל שזה מה שאני חושבת.

בתחילת השנה היומן היה ריק. השתדלתי שלא לפחד, כי הקול החכם בראשי אמר שזה לא תורם לשום דבר, שבמקום להתרכז בפחד עדיף שאחזיק את הכוונה בלב, את המרחב להתהוות. שהיומן הזה הוא פוטנציאל שרוצה להתממש, אם רק אשב בשקט ואתן לדברים לקרות.

אז ישבתי בשקט, היומן לידי. כשהתחלתי להשתעמם מההמתנה, העסקתי את עצמי בדברים אחרים. ולאט לאט, היומן הלך והתמלא והפך להיות ציר מרכזי וחשוב בחיי. וזאת אכן הייתה שנה גדולה. למדתי המון, פתחתי עסק, פגשתי הרבה אנשים מעניינים, ביליתי, טיילתי, כתבתי וחגגתי.

לא מזמן, הגיעה שוב התקופה הזאת בשנה, של אמצע החופש הגדול. ושוב פקדתי את החנויות האהובות עליי.

"את יודעת מה את צריכה לעשות". אמר הקול שבראשי.
"בהחלט", אמרתי. ובחרתי ביומן גדול יותר.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.